<h1>סמ"ג לאוין סימן ק"ע</h1>
<h2>דף מב:</h2>
אמר רבא אמר רב נחמן בפרק האיש מקדש האחין שחלקו מטלטלין הרי הן כלקוחות, פחות משתות [נ]קנה מקח יתר על שתות בט(ו)ל מקח בשתות קנה מקח ומחזיר אונאה, ואם התנו ביניהן שיחלקוהו בשום הדיינים וטעו בשתות בטלה חלוקה ש[ה]דיינין ששמו ופחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל (רמב"ם מכירה פי"ג הל' י"ב) כרבנן שרב נחמן פוסק כמותן (מ"ב א'). ושיטה זו כתבתי לפי גירסת רבינו חננאל והלכות גדולות (דף צ"ד ב') שתופשה רבינו יעקב עיקר (קידושין מ"ב ב' תד"ה ה"ג) ומדקדק ר"ת (גיטין מ"ח א' תד"ה אי ע"ש) מדאמר רבא אמר רב נחמן דלקוחות הן [ו]מחזירין זה לזה ביובל שהלכה דאין ברירה.
שנינו שם (ב"מ נ"ו א') אלו דברים שאין להם אונאה הקרקעות והעבדים והשטרות וההקדשות, ודורש בגמרא מנין לנו דבר זה דתניא או קנה מיד עמיתך, דבר הנקנה מיד ליד, יצאו קרקעות שאינם מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאין גופן קנוי ומכור שאין עומדין אלא לראייה שבהן, עמיתך ולא הקדש. פיר(ו)ש רבא בפרק האיש מקדש (קידושין מ"ב ב' ובתד"ה ה"ג) דבקרקעות לא יבטל המקח אפילו ביתר משתות, וכן אמר רב נחמן, דבתראה הוא והלכתא כוותיה בדיני(ה), בפרק המקבל (ב"מ ק"ח א') זבן במאתן ושוה מאה אין אונאה לקרקעות, וכן אמר רבה בר עולא בפרק קמא דבבא קמא (י"ד ב') שקרקע הוא הדבר השוה לכל כסף, מכל אלה יש ללמוד שאין הלכה כרבי אמי ור' יוחנן שאומר (ב"מ נ"ז א') ביטול מקח יש לקרקעות [ו]כן פסק רב אלפס (ב"מ ל"ב א' ע"ש). במה דברים אמורים במוכר נכסי עצמו אבל שליח שטעה בכל שהו בין במטלטלין בין [ב]קרקעות אומר (קידושין) שם שהוא חוזר (ע"פ לשון רמב"ם מכירה פי"ג הל' ט'), ופוסק רבינו משה (שם) שאפוטרופוס של יתומים כשליח, ומה שאומר רבא בפרק אלמנה נזונית (כתובות ק' א') דשליח כדיינים אומר רבינו תם דבשליח של דיינים מדבר שם (תד"ה רבא). אמנם גרסינן בירושלמי בפרק אלמנה ניזונית (ה"ד) גבי אלמנה שכתובתה מאתים ומכרה שוה מאתים במנה או להפך נתקבלה כתובתה, ומקשה ואין סופה לחזור משום מקח טעות ומעמידה שם לרבי יוחנן כשהוקיר המקח, אם כן סובר רבי יוחנן בשוה מאתים במנה שיש להם ביטול מקח, וכן אמר רב נחמן משמיה דחסא שאומר בפרק הזהב (ב"מ נ"ז א') יש ביטול מקח לקרקעות איפשר שסובר בזה כרבי יוחנן וגם איפשר דרב נחמן משמיה דנפשיה סובר כן ומה שהזכיר בפרק המקבל מאה במאתן לאו דווקא אלא מעט פחות, כך פירשו רבינו תם ורבינו חננאל (כתובות צ"ח א' תד"ה אלמנה ע"ש).
אמר רבא בפרק האיש מקדש המוכר לחבירו במשקל או במדה או במניין בין במטלטלין בין בקרקעות וטעה בכל שהו חוזר לעולם שאין אונאה אלא בדמים אבל בחשבון חוזר, שזה קניין בטעות הוא (ע"פ רמב"ם מכירה פט"ו הל' א'—ב'). וכן כתב רב אלפס (ב"מ ל' ב') בשם רב האי גאון כי המוכר לחבירו קרקע או עבד או בהמה או שאר מטלטלין ונמצא במקח מום [במקום] שלא ידע בו מחזיר[י]ן אפילו אחר כמה שנים שזה מקח טעות הוא והוא שלא ישתמש במקח זה אחר שידע בו (ב)מום אבל אם נשתמש בו אחר שראה בו מום הרי זה מחל ואינו יכול לחזור (ע"פ רמב"ם שם הל' ג'). כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שמחזירין בו מקח זה מחזירין וכל שהסכימו עליו שאינו מום הרי זה אינו מחזיר בו אלא אם כן פיר(ו)ש, שכל הנושא ונותן סתם על מנהג המדינה הוא סומך (שם הל' ה'). כל הלוקח סתם אינו לוקח אלא דבר השלם מכל מום ואם פירש המוכר וא(ו)מר על מנת שאין אתה חוזר עלי במום הרי זה חוזר עד שיפר(ו)ש המום שיש בו בממכרו וימחול הלוקח או עד שיאמר לו כל מום שימצא במקח זה הפוחת דמיו כך וכך קבלתי אותו שהמוחל צריך לידע דבר שימחול (לו) בו ויפרש אותו כמו המפרש באונאה (שם הל' ו' ע"ש).
